יורם טהרלב

הומור טהור-לב / יאללה לך הביתה ביאליק!


יאללה לך הביתה ביאליק!

על ההקצנה שחלה בחברה הישראלית, ניתן ללמוד אפילו מן השירים. ובמיוחד משירי האהבה. לפני מאה שנה תיאר ביאליק, בשירו "הכניסיני תחת כנפך", את אכזבתו מהאהבה במלים:

ועוד רז אחד לך אתוודה
נפשי נשרפה בלהבה
אומרים אהבה יש בעולם
מה זאת אהבה?
הכוכבים רימו אותי
היה חלום אך גם הוא עבר
עתה אין לי כלום בעולם
אין לי דבר.

כמה עצב יש במילים האלה אבל כמה איפוק! אילו היה ביאליק כותב את השיר היום הוא בטח היה נשמע ככה:

ים של דמעות בשתי עיני
לבי זועק: שובי אלי!
בגללך לילה לא לילה
איך בגללך אני למטה למעלה
איך את מסובבת אותי!
עכשיו את כבר נסערת לך ממישהו אחר!
מה איתי? מה איתי? מה איתי?
אני לא זמין? אני לא פנוי?
המנוי אינו פנוי לאהבה?
את מסננת אותי?
רעייה, רציתי שתהיי לי אם אוהבת
ובלילה שתהיי לי מאהבת:
עם הגב לים, עם הראש לשם
לא נלחמת לעצור, לא איכפת לה כבר לגמור.
הרי הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה
שאם זה ייגמר נגמור את זה יפה!
אז אינך יכולה ככה סתם ללכת!
אם תלכי, מי יחבק אותי ככה?
בלעדיך אני חצי בנאדם
בלעדיך אני בעצם כלום.
דוקטור, תציל אותי, אני מאוהב!
ואת רק צחקת:
יאללה לך הביתה ביאליק!
בא לי שטויות ולא בא לי עליך
בא לי לצעוק: אני פרחה!