יורם טהרלב

מבחר שירים


הרצל


מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר רוזנבלום

הרצל וכל האדונים הנכבדים
בבאזל יסדו את מדינת היהודים
וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס
ומוצקין, וכל הצירים של הקונגרס.
נורדאו הביא למדינה את הכבוד
וולפסון הביא את הכספים (והחובות)
אוסישקין הביא את המרד של הדור
וביאליק הביא את "אל הציפור".
רק הרצל הלך שם דווה וכואב
כי הרצל נתן למדינה את הלב.

הוא רץ ודאג ונאם ונדחף
מן המזכיר אל השר, מן המיניסטר אל הגראף,
האמין כתינוק בכל מה שהוא בדה
ואמר: אם תרצו – אין זו אגדה.
הוא עבר בגליל, בשרון וביהודה,
בדק את הקרקע ואת כלי העבודה
חצה את הים ועל פרד הוא דהר
ובמקווה ישראל הוא פגש את הקיסר
ואז, לפני וילהלם, הוא חש פתאום כאב
כי שוב היה צריך לפתוח את הלב.

הוא לחם במונטיפיורי וברוטשילד הוא נזף
והשקיע בקונגרסים את כל חסכונותיו
בבית הוא הניח אשה וילדים
שחשו על בשרם את צרת היהודים.
לכלך הוא את ידיו ולא חש עצמו קטן
בקשישים הוא חילק ונפגש עם השולטן
כי אחרת איך עבדול חמיד השני
היה מתמצא בעניין הציוני?
הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב
אך כשבא אל השולטן – שוב הציע את הלב.

ובסוף, כשראו שישנה כבר התחלה
הוא נדרש לשלם את מחיר התהילה
אחד דרש שישלמו את החובות
אחד דרש את הפרסום והכבוד
אחת דרש מהפכה, אחד שוויון,
אחד דרש מיד את כל ציון.
והרצל, שכלום לא נשאר לו בחייו
נתן את הלב ועצם את עיניו,
ואחר כך כל האדונים הנכבדים
בכו על חוזה מדינת היהודים.
 


גם בשיר הזה, כמו בשיר על יואל משה סלומון וכמו בשיר שכתבתי על בן גוריון, ניסיתי לגעת בנקודה הרגישה ביותר בהיסטוריה הפרטית של הרצל, שמת (מהתקף לב) בגיל 44 בסך הכל. בניגוד לאנשים שהקיפו אותו, שכל אחד תרם תרומתו הייחודית לביסוס התנועה הציונית, הרצל נתן את היקר מכל – את בריאותו. השיר נכתב ללהקת פיקוד דרום, להופעה שנועדה לציין מלאת 75 שנה לקונגרס הציוני. קצין החינוך, שיזם את העלאת המחזמר הזה, עודד חרמוני, נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים והלהקה פורקה לצוותים קטנים ולא הופיעה יותר עם המחזמר.