יורם טהרלב

מבחר שירים


אהבת ציון


מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר רוזנבלום

נולדתי בארץ, גדלתי עם הארץ,
אני זוכר אותה משחר ילדותי,
שיחקנו בחולות, בשלוליות המים,
וכשגדלתי קצת ארצי עזבה אותי.

אני זוכר אותה בסומק לחייה
נוסעת על עגלות חציר ריחניות
סלי עגבניות אספתי בשדותיה
אהבתי פרחה בשדה חמניות.

האנשים של אז, אשר גידלו אותנו,
איפה אתם עכשיו? איפה אתם היום?
איפה אותה חמה? איה אותה השמש?
איפה אותה הארץ ואותו חלום?

את ארץ ישראל אשר היתה שלנו
לקחו הקבלנים, קנו המתווכים,
לקחו לנו אותה כמה רוכלי סידקית
וקבלני עפר וסוחרי שטיחים.

גם העברית שלה, אותה למדנו יחד,
כבר שכחה מלים כמו תלם וחריש,
וגם האהבה אשר יפתה כמו זמר
כן, גם האהבה עומדת על הכביש.

היום אני נדהם לראות איך סוחריה
מוכרים בשוק את כל דבשה וחלבה
כמו בין זכרונות אני בין ארגזיה
עוד מחטט למצוא עגבניה טובה.

עודני מתכופף אל ארגזי השסק
לחוש עוד את הטעם שכמעט אבד
מביט בפרצופים ומחפש עיניים
אשר יגידו לי: אתה אינך לבד.

אני רוצה לצעוק, אני רוצה לקרוא לה,
לארץ ישראל: נשארת אהובתי!
אם את רוצה לחיות, אם את רוצה לברוח
אם את רוצה לחזור – קחי גם אותי!


שיר כואב על היעלמותה של ארץ ישראל הישנה. השיר נכתב ארבע שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, כאשר המון אמונות התערערו והיתה תחושה כי משהו עמוק ביותר הולך ונעלם לעינינו. שנה אחרי המלחמה, בדחף פתאומי, כתבתי את הספר "משק יגור טיוטה", שגם הוא ניסה לתעד בתחושת הרגע האחרון את הנוף שבתוכו גדלתי – הקיבוץ. אחרי המלחמה הקשה היתה לי תחושה שאפילו היצירה המופלאה הזאת, הקיבוץ, עשויה להיעלם. השיר שבו סיימתי את הספרון אומר: "כמעט הכל השתנה ביגור/ האנשים שהיו אינם/ האנשים שישנם אינם מה שהיו/ ורק תמונת הקוצרות של מילה/ עדיין תלויה בחדר השינה/ בגן הילדים שלי".