יורם טהרלב

מבחר שירים


שיר לשקד


מילים: יורם טהרלב
לחן: רמי קליינשטיין

 



את השיר כתבתי אחרי שיקבלתי מכתב זה:

אל: מר יורם טהר לב
מאת: גל חומוצאני

שלום רב,

ברכותי לרגל פרס אקו"ם למפעל חיים. למרות שאינך מכיר אותי, אני גדלתי על השירים שלך ושל יאיר רוזנבלום ז"ל, וכשראיתי את טקס "נוצת הזהב" ידעתי שאתה האדם שאני מחפשת.

בינואר 96 התגלה אצל ילדתי, שקד בת ה- 6, גידול בגזע המח. מאז ועד אוגוסט נלחמנו במחלה, לא מתוך רצון לנצח (משום שידענו שהקרב אבוד) אלא מתוך רצון להעניק לילדתינו חיים טובים ככל האפשר בזמן הקצר שנותר לה. הדבר היה קשה מאד בגלל אופי המחלה הקטלני והמהיר, ושקד נפטרה ב- 26 באוגוסט (שזה יום נישואינו העשירי).

בבוקר יום רביעי ה- 28 באוגוסט נקברה שקד ובאותו אחר צהרים נקבר מלחין שאהבנו מאד וזהו יאיר רוזנבלום. אנחנו וגם אנשים רבים מסביבנו הרגישו איזה קשר בין המקרים.

התקופה שעברתי עם בתי שהיתה ממש "אהבת חיי" (כדברי השיר שלך - "בפרדס ליד השוקת"..- שהיא מאד אהבה) היתה קשה ומתישה, אך הילדה הזו נלחמה בגבורה במחלה שגרמה לה להתנוונות הגוף אך השאירה את נשמתה בריאה וצלולה אך לא מבינה.

אני מרגישה צורך לספר את סיפורה בשיר, אך אין לי את הכשרון לכך וכאן אני פונה אליך. אני מאד אוהבת את שיריך ואת צורת התבטאותך ואודה לך מאד אם תנסה להביע את רגשותי בשיר. אני מצרפת קטע שבו ניסיתי להביע את המסר שאני מרגישה, והייתי מאד רוצה שהמלה "שקד" תופיע בשיר באיזה שהוא מקום (ולאו דוקא כשם פרטי).

אודה לך בכל ליבי אם תנסה וכמובן שאין אני מבקשת שתגזול מזמנך ללא שכר.

אני רוצה לכתוב שיר על ילדתי, שקד. אני רוצה להביע את כאבי ורגשותי כאמא שראתה את ילדתה האהובה דועכת ולא יכלה לעזור לה. אני רוצה לספר על ילדה מלאת שמחת חיים שברגע שפרצה המחלה, העיניים שלה כבו והשמחה נעלמה. ללא טרוניה, ללא כעס, ללא שאלות, רק עם השלמה שקרעה את ליבי.

ילדה נעולה בתוך גופה. הגוף שלה דעך והשתתק אך הנשמה המשיכה להיות צלולה ונושמת. העיניים שלה ניסו לדבר איתי, לשאול, להסביר, לבקש, אבל לא הבנתי. אולי היתה רעבה, אולי כאב לה, אולי לא נח, ואולי רצתה לומר משהו. העיניים שלה דיברו, זעקו, ואני לא הבנתי. רק הייאוש ניבט מהן. איזה ענש זה לאמא לראות כך את ילדתה שהיתה אהבת חייה.

שקד נולדה פגית במשקל 800 גרם, הונשמה חודש וחצי, ולמעשה נלחמה על חייה מהרגע הראשון שהיא נולדה. יש לנו הרגשה שמהרגע הראשון אלוהים משך אותה מצד אחד ואנחנו מהצד השני. שש שנים אנחנו ניצחנו, אך לבסוף הוא הביס אותנו.

בגיל 5 בבדיקת התפתחות כולם הביעו פליאה כיצד היא הצליחה להתגבר בצורה כל כך טובה על כל מכשולי הלידה והגדילה. היא היתה בוגרת וחכמה, קראה בצורה שוטפת, נגנה על אורגן, לוחמת ולא מוותרת. פשוט ילדה נהדרת, מתנה, שכל רגע בחיים איתה היה מהנה. אני התמסרתי לגידולה, ועל כך אני מודה לאל שלפחות רוב חייה היינו זו בקרבתה של זו.

לא נותר לי הרבה, מלבד זכרונות וגעגועים שלא מרפים. לכן אני מבקשת ממך לנסות ולתרגם את רגשותי לשיר.

תודה,
גל.

בהמשך גל מספרת איך השיר נולד.

שקד נולדה לאחר הפריית מבחנה בשבוע ה-28 להריון, כשהיא פגית במשקל של 800 גר' ומונשמת. מיום לידתה היא נלחמה והצליחה להתגבר על כל מכשולי ההתפתחות שליוו אותה בתור פגית. היא היתה ילדה מלאת שמחת חיים, חכמה ובוגרת והפכה להיות למרכז העולם שלי . בגיל חמש וחצי כשכבר הרגשנו שניצחנו את קשיי הפגות, התגלה אצל שקד גידול בגזע המח. הרופאים אמרו לנו שזה סופני ואין מה לעשות.

כשהיא נפטרה בגיל שש לאחר שבעה חודשים של מאבק חסר תוכלת הרגשתי שאני רוצה לצעוק לעולם שזה לא יכול לקרות ובעיקר הייתי עייפה מהמלחמה ומחוסר היכולת שלי לסייע ולעזור לה. מכיון שאני שהיתי איתה רוב הזמן בבית ובבית החולים אף אחד אחר לא ממש ידע מה עברנו ביחד ואני לא סיפרתי ולא שיתפתי .

רציתי לעשות משהו ואז באחד הערבים ראיתי את טקס נוצת הזהב שבו יורם קיבל את פרס אקו"ם למפעל חיים. נזכרתי בכך שכשהייתי ילדה המפלט שלי היה בשירים. אני זוכרת מחברות שלמות שבהם כתבתי או הדבקתי שירים שפורסמו בעיתון. רוב השירים היו של יורם טהר-לב ויאיר רוזנבלום.

במין מקריות מדהימה, שקד נקברה בבוקרו של יום ויאיר רוזנבלום נקבר בערבו של אותו יום. הכרנו אנשים שליוו את שניהם באותו היום.

באותו רגע הרגשתי שזהו זה. החלטתי לכתוב מכתב ליורם ולבקש ממנו שיכתוב שיר. לא רציתי שיר שמספר על שקד עצמה משום שיורם לא הכיר אותה; מה שאני אספר במילים לא יהיה מה שהיה באמת, וזה יהיה כמו כל ההספדים על על כל מי שהלך בטרם עת. האמת היא שלא ידעתי מה אני רוצה (אבל ידעתי מה אני לא רוצה). במכתב ניסיתי להסביר את התחושות שלי ורק ביקשתי שהמילה "שקד" תופיע בשיר.

ביקשתי מבעלי רוני שישלח את המכתב, לי לא היה האומץ לדבר עם יורם. למעשה הפגישה הראשונה ביננו היתה רק לאחר כ- 3 שנים. בכל אופן רוני צלצל ליורם שאמר לו שהוא לא עושה דברים כאלה וכבר פנו אליו בעבר אנשים רבים בבקשות דומות. רוני ביקש ממנו רק לקרוא את המכתב. זה היה יום חמישי. ביום שישי בצהרים ערב ראש השנה תשנ"ז קיבלנו הודעה במשיבון "יש לכם שיר בואו לקחת".
התחלנו את השנה החדשה בלי שקד אבל עם השיר שלה.

היה מאד קשה להמשיך את החיים. היא היתה הציר שמסביבו סבב העולם שלי ופתאום זה נעלם. השיר נתן לי כוחות והרגשה של איזושהיא המשכיות. יכולתי להמשיך לטפל במשהו שקשור לשקד ולא רק במסגרת ביקורים אובססיבים בבית העלמין. עכשיו הייתי צריכה לדאוג למנגינה.

ישבנו במשפחה וחשבנו למי לפנות על מנת שילחין את השיר. לבסוף החלטנו לפנות לרמי קלינשטיין. לא היה פשוט להגיע אליו. חברה טובה שלי שעבדה במקום מגוריו הצליחה לפגוש את ריטה וביקשה ממנה לעזור לנו. ריטה ביקשה שנשאיר לו מכתב בקאונטרי שבו הם מבלים וכך היה. העברנו מכתב יחד עם מילות השיר ולאחר זמן מה, רמי התקשר ואמר שיש שיר. הוא היה מאד חביב ונחמד ועזר לנו גם לקבל עותק איכותי על מנת שנוכל להפיק מזה דיסק.

הייתי מאושרת שיש לי שיר כל כך יפה. שלחתי עותקים לכל מי שליווה אותנו בתקופה הקשה ולכל המכרים והרגשתי שהמילים חודרות ללב של כולם.

אהבתי מאד את העובדה שהשיר מדבר על כל מי שנגדע בטרם עת והוא לא שיר אישי. שיר שנגע לי בנשמה. אני מודה בכל ליבי ליורם על שקלע כל כך לדעתי.

לקראת יום השנה החלטנו להפיק דיסק. פנינו להליקון שהסבירו לנו את התהליך ויצאנו לדרך. תודה גם לסטודיו ששון גואטה שסייע לנו בעיצוב והפקת העטיפות. שלחנו את הדיסק לכל ערוצי הרדיו, לכל השדרנים ולכל מי שעלה בדעתנו וביקשנו מהם שישמיעו את השיר ביום השנה למותה שהוא במקרה גם יום הנישואים שלנו.

ב- 26.8.1997 שודר השיר לראשונה בתחנות רדיו שונות ואף רואיינו ברדיו ובטלויזיה. במשך השנים פנו אלי אנשים רבים וביקשו שאני אשלח להם את השיר, בעיקר משום שיורם סיפר על כך בתוכניתו. המכתבים ריגשו אותי מאד ויש אפילו שהקריאו והשמיעו את השיר באזכרות שונות או שחרטו מילים ממנו על המצבה. גם הזמר טל סונדק הקליט ביצוע משלו לשיר המדהים הזה.

גל חומוצאני