יורם טהרלב

הבקבוק ואני

הייתי עוד ילד קטן בן חמש
כשאבא היה בא הביתה עייף
אותי הוא היה רק צובט ומכה
אך את הבקבוק הוא היה מלטף.

הלוואי והייתי אני הבקבוק
עגול מתחתית עד צוואר
הלוואי והייתי אני הבקבוק
הייתי פי אלף יותר מאושר.

גדלתי, פגשתי אשה צעירה,
הייתי אז נער יפה וסמוק
איתי היא דיברה ואלי צחקה
אבל מצצה היא רק את הבקבוק.

הלוואי…

לקחתי אותה אל ביתי הקטן
בקבוק ענקי שם חיכה לי ולה
בבוקר כשקמתי ראיתי – אויה –
הבקבוק התרוקן אבל היא התמלאה.

הלוואי…

היום אני כבר בן שמונים או תשעים
אבל לא אשכח את אותם הימים
כל לילה אני עוד לוקח בקבוק
מזכרת מגומי עם מים חמים.

הלוואי…