יורם טהרלב

מקאמות / ברכה לקריאת הטיילת בתל אביב על שמו של שלמה להט


אין ספק, מגיע לו לצ'יץ' שיקראו משהו רציני על שמו
עשרים שנה היה ראש העיר והטביע עליה את רוחו וחותמו
הוא הפריח את שיינקין, פלורנטין ונווה צדק
לכל השכונות עשה שיפוץ ובדק
מהמדרחוב של נחלת בנימין, דרך בית דני ועד הסינמטק
חנך עשרות מרכזי ספורט מהאיצטדיון ברמת יוסף ועד הספורטק
הקים מרכזי תרבות לתפארת מדינת ישראל ולרווחת הקהל
ממשכן אמנויות הבמה, דרך מרכז עינב ועד סוזן דלאל
כל כך הרבה מפעלות הקים בעשרים שנותיו אלה
אז למה רבותי החליטו לקרוא על שמו רק את הטיילת?
והרי הטיילת הזאת רבותי הנכבדים
נושאת כבר היום שמות אחדים:
למקום שבה נוגע החול במים
קוראים חוף ירושלים
מחווה שהעניק צ'יץ' לטדי קולק בשעת רצון
לכביש המהיר קוראים רציף הרברט סמואל, על שם הנציב העליון
אז למה היה צריך גם צ'יץ' להצטופף פה עם כולם?
למה דווקא בטיילת, מכל המקומות בעולם?

והתשובה, חייבים זאת להגיד:
מפני שהטיילת מסמלת את רוחו הלוחמת של שלמה להט האחד והיחיד
האיש שנתברך בחכמה של שלמה ובלהט של דוד.
בשעה שערים אחרות, ולא ננקוב בשמותיהן, היו מוכנות להפקיר,
את חוף הים שלהן לכל המרבה במחיר
וסגרו את קו המים בפני הקהל הרחב כדי לשמור אותו לעשירון העשיר
ידע צ'יץ' להבדיל בין עיקר לטפל, בין החולף לקיים,
בין ערך הקרקע לערך הים
הוא הבין שהכסף עלול להפוך במכת כאפה
רחוב פריזאי שטוף שמש כמו רחוב דיזנגוף למרכז של שוארמה בלאפה
ולכן יש דבר אחד שאסור להפקיד בידי כוחות השוק ושרירות לב האדם
החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם,
אסור להפקיר את הזהב ואת התכלת,
או במילים אחרות: את הטיילת.
הטיילת חייבת להישאר פתוחה, עממית, שוקקה,
מקום אחד לפחות שאפשר לעשות בו הפסקה בעיר ללא הפסקה.
הוא הבין שאף על פי שהעיר התוססת מלאה חיי רוח
שום רוח אינה חשובה כמו זו הבאה מן הים הפתוח
הבריזה
המרגיעה כל קריזה.

ולכן ראוי וראוי שהטיילת תישא את שמו של שלמה להט
שהיה לו מה שחסר להרבה מנהיגים בדור האחרון:
היכולת להבדיל בין תחזית לבין חזון.

ודע לך, צ'יץ', גם אם זה עלה לך מאוד ביוקר
האנשים שעושים כאן ג'וגינג בוקר בוקר
ונושמים את הרוח העולה מן המים
והאנשים שמטיילים פה בשעת בין ערביים
ואפילו אלה שבאים להצטלם מול השקיעה לפי מיטב הקיטש
כולם לוחשים בליבם יום יום:
תודה רבה לך, צ'יץ'.