יורם טהרלב

מקאמות / מקאמה לסשה ארגוב


בימים של רדיו גא – גא, עת הרוק הוא הדיקטטור
עת נותנים לכל אפרוח לזמר באינקובטור,
כל מלחין שרק הגיח, כבר כותב את "סטאבאט – מאטר"
וכל תמלילן מוכיח, שהוא קצת גם פסיכיאטר.
עת שוטף אותנו גל של רוק ופאנק ורוק פאנקיסטי
וכל צליל חדש צריך להפגיז כמו טיל בליסטי.
לפעמים, בתוך הרעש, שנדמה כי אין לו גמר,
הופ, אתה אומר, נדמה לי ששמעתי זמר!
כך פתאום, פשוט מין זמר, לא כמו קאנטרי אמריקני,
לא קורידה ספרדית, לא כמו סמבה ברזיליאנית.
זמר, כך בזכות עצמו, זמר שאיננו "כמו".
ועל כך לפנות שנות אלף, כבר הסכימו חכמינו:
"כל שהוא כמו ביצה – הביצה טובה ממנו!"
ואם בביצה נגענו, לעניין מייד ניגשה
ונאמר בפה מלא: "אם ביצה, אז סשה!"
כי מי שפעם רק טיפס אל ארגוב הגגה,
וגאי עוד ארוחת הבוקר מחיכו לא פגה.
הוא יבין את ההבדל בין ביצה לרדיו גא – גא.
הביצה כמו הזמר, יש צורות לה עד אין סוף,
לעולם היא לא נשארת כמו שיצאה מתוך העוף.
יש פשוטה, יש מקושקשת, מטוגנת או שלוקה,
חביתה יש ויש עין, יש קשה ויש רכה.
יש מיליון סוגי ביצים, אך אם פנימה רק תציצה,
תגלה תמיד ביצה, לא שווארמה ולא פיצה!
כך גם סשה, אם תקשיב איך הוא עובר מדור לדור
תגלה ביצה שלנו, שום דבר לא יעזור!
שום דבר אינו "כאילו", שום דבר אינו שאול,
המחבת כולה שלנו, גם השמן, גם הלול.
ואתה תוהה פתאום – איך זה ככה, פה קרוב,
כבר צומחים "בוב דילנים" ולא צומח שום ארגוב.
התשובה, כך זה נראה לי, אם רוצים או לא רוצים –
חלק אין להם יכולת, וחלק אין להם ביצים"...

מתוך המופע "שיר אהבה חיילי לסשה ארגוב"
שהופק ע"י מחלקת התרבות והבידור של גלי צה"ל
ונערך במועדון "צוותא" בתל אביב ב – 10.6.1984