יורם טהרלב

מקאמות / מקאמה לנעמי שמר


היא נולדה בקבוצת כינרת
בשנה שבה נפטרה רחל המשוררת
ליד אותה חורשת האקליפטוס, אותו דקל שפל צמרת,
ומאז הביאה לנו בלחן ושיר
את ריח הזבל ניחוח חציר
את בשמיה וצבעיה של ארץ ישראל,
את החלומות, את השורשים,
את הגעגועים, את האנשים,
את צמותיה של האם ואת שירו של האב
ועל כל אלה את ירושלים של זהב.

וכל המשוררים מביטים בה ומקנאים
טוב, הם אומרים, זו לא חוכמה, היא כותבת גם את הלחנים
וכל המלחינים לעצמם ממלמלים:
נו, מה אפשר לעשות, תראו איזה חומר היא מקבלת, איזה מלים,
וכשהיא שרה אומרים הזמרים:
גם אנחנו היינו כמוה אם היינו כותבים בעצמנו את השירים
ואפילו המדינאים וכל המי ומי
אומרים: טוב, נעמי שמר, זה נכס לאומי...

אך רבותי, אל נשכח את העיקר:
יש לה כישרון ויש לה מה לומר!


אלה כמה שורות מתוך מקאמה שכתבתי לפני חמש עשרה שנה
ואני חושב שמאז הכל הכל השתנה
ומכל מה שכתבתי לא נשארה לבנה על לבנה
המלחינים כותבים בעצמם את המילים
הפזמונאים כותבים את הלחנים
הזמרים כותבים בעצמם מה שיוצא להם מהלב
ואתה כבר לא מבדיל אם זה משורר צרוד
שהפך לזמר או זמר מעשן שהפך למשורר
והיחידים שנזקקים היום לכותבים המקצועיים
זה לא הזמרים השרים אלא כמה מהפוליטיקאים והשרים!

גם ריח הזבל, ניחוח חציר וחורשות האקליפטוס
נעלמו מהשירים, ואפילו נעלם התקליט,
גם הביטוי זמר עברי נמחק ובמקומו מדברים על מוסיקה ישראלית
וכך זה הולך ומידרדר בלי גמר
ולכן אנחנו כל כך זקוקים לך, נעמי שמר!