ביוגרפיה שירים ספרים הופעות סטנדאפ מקאמות, הומור ועוד מדריך לכתיבת שירים


הגיוס לצה"ל

הגיוס לצבא היה בשבילי הלם. אני הגעתי לצבא מצוייד במיטב הטקסטים הציוניים שכל אחד מאיתנו ידע אותם בעל פה. הטקסט שתיאר את החזון הציוני היה פרק קל"ז בתהילים:

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו, כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה. שירו לנו משיר ציון. איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

הטקסט שתיאר את הגבורה החדשה הצומחת בארץ היה מה שכתב ברל כצנלסון לזכרם של הרוגי תל חי: יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל. והטקסט שביטא את השליחות המוטלת על הדור שלנו, של ילדי המדינה, היה מגש הכסף של נתן אלתרמן:

אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים.

מצוייד בכל הטקסטים ההירואיים האלה היגעתי לצבא. ואחרי כמה שעות בטירונות מצאתי את עצמי מדקלם בעל פה טקסט אחר לגמרי, בריצה, יחד עם פלוגה של טירונים, על הכבישים של צריפין:


אחת שתיים – שמחה,
שלוש ארבע – שמחה,
חמש שש – שמחה
שבע שמונה – שמחה
תשע עשר – קוסימחה!

שם הבנתי שכל התרבות הציונית שהבאתי אתי מהבית אינה נחלתו של עם ישראל. והיו לי הרבה הזדמנויות להיווכח בכך. אני זוכר שפעם אחת הלכתי לאפסנאות לחתום על נשק. ובלשון התנ"כית שהבאתי אתי מהבית פניתי לאפסנאי ואמרתי לו:

- באתי לחתום על כלי זין.
הבנאדם לא צחק! הוא כעס! הוא אמר: כמה פעמים אמרתי לכם – זה לא באפסנאות, זה בשקם!

בעת שירותי הצבאי הוצבתי בגדנ"ע ולאחר שסיימתי קורס מד"נים בחרו אותי לשרת ככתב צבאי בעיתון במחנה גדנ"ע. בעיתון זה צמחו אנשים כמו דן אלמגור, יוסי גמזו, יוסי שריד, המשפטן זאב סגל ועוד רבים. במשך שנתיים וחצי כתבתי עשרות כתבות עיתונאיות ורכשתי מיומנויות בתחומי הראיון, הכתיבה, העריכה, הדפוס ועוד הרבה תחומים שסייעו לי בהמשך דרכי. תקופת שירותי הצבאי, המחצית השנייה של שנות החמישים, הייתה עמוסה במפעלים לאומיים גדולים, הקמת אזורי התיישבות חדשים, העברת המים לנגב, ומצד שני עדיין היו המעברות והעוני והניוון. בכל מוקדי העשייה של אותה תקופה ביקרתי, חקרתי, פגשתי אנשים וכתבתי. זכיתי לראיין אנשים כמו רבקה גובר בחבל לכיש, אישה שאיבדה את שני בניה במלחמת השחרור, בהמשך ריאיינתי כמה מגדולי המדינה כולל דוד בן גוריון.

 לפרק הקודם   לפרק הבא