ביוגרפיה שירים ספרים הופעות סטנדאפ מקאמות, הומור ועוד מדריך לכתיבת שירים


נוף ילדותי

בקיבוץ גדלתי כילד טבע. היכרתי אין-סוף צמחים ובעלי חיים, כולל חיות טרף. נמיות, תנים, שועלים ואפילו צבוע. זיהיתי את קולות התנשמת. תפסתי במו ידי צפרדעים, צבים, זיקיות, לטאות, קיפודים ודגתי דגים בקישון. למדתי להבדיל בין נחש צפע (שהוא ארסי) לבין בן-דמותו המתחזה, נחש המטבעות, שהוא רק חצי ארסי.

מכל העברים היינו מוקפים על ידי הטבע. מצד אחד של הקיבוץ היה הר הכרמל ומהצד האחר נחל הקישון, שבאותם ימים עדיין זרמו בו מים, והבילוי העיקרי שלנו בשעות הפנאי היה לטייל בטבע ולעקוב אחרי מה שמשתנה בו מיום ליום. אפשר לומר שמאוד אהבנו את הטבע, אך אסור להסתיר שגם מאוד פחדנו מהטבע. כי כל אחד מאיתנו עבר גם חוויות מפחידות בטבע.

אני זוכר שפעם אחת אחד הילדים של המשק אכל פרי של דודאים שהוא מצא בטיול - והתעוור. הראייה חזרה אליו אחרי כמה שבועות ואחרי שטיפלו בו בבית חולים אבל הפחד הזה ליווה אותנו להרבה שנים כי היינו אוכלים דברים רבים שמצאנו בטבע. עוד דבר שהיה מפחיד מאוד: תנים שבלילות היו יורדים מהכרמל ומייללים מאחורי החלונות שלנו; נחשים, שכל שנה בקיץ היו יורדים מהכרמל ותמיד מכישים מישהו. אבל הדבר שהפחיד אותי יותר מהכל היה דבר שלא ראיתי אותו אלא רק שמעתי עליו. זה היה הצבוע מכפר יחזקאל. וכך תיארתי אותו בספר משק יגור טיוטה:

הצבוע מכפר יחזקאל
צחק בשדה בלילה
וילד הלך אחריו מהופנט
ונטרף
.

שנתיים או שלוש שנים אחרי פרסום הספר, עצר אותי איזה אדם בתל אביב ושאל אותי: אתה יורם טהרלב?

אמרתי לו: כן. הוא אמר לי אני מכפר יחזקאל וכבר הרבה זמן אני רוצה לפגוש אותך ולשאול אותך מאין הגיע אליך הסיפור הזה על הצבוע.

אמרתי לו: את הסיפור הזה שמעתי בילדותי מילדים, הם היו מספרים אותו כדי להפחיד את הילדים הקטנים יותר, וכשאני גדלתי אני עצמי סיפרתי אותו לילדים קטנים יותר, אבל האמת היא שעד היום אני לא יודע אם הסיפור הזה הוא אמת, או סתם איזו המצאה בידיונית. וזאת הזדמנות לשאול אותך.

אז הוא אמר לי:  הסיפור הזה הוא אמת. הילד שעליו כתבת הוא ילד שאבא שלו נרצח על ידי ערבים בזמן המאורעות והילד לא האמין שאבא שלו מת. הוא היה בטוח שאבא שלו חי ועומד כל יום לחזור אליו. ולילה אחד הוא שמע מאחורי הבית את הקול של הצבוע, הוא היה בטוח שזה אבא שלו, שחזר וקורא לו, הוא יצא החוצה, ובבוקר מצאו אותו בשדה טרוף.

בקיבוץ למדתי לאכול צמחים ופרחים מתוקים. ידעתי להוריד סברס באמצעות קופסת שימורים ריקה, למדתי לצוד יונים, כדי להעשיר את מנת המזון הדלה.

איך צדים יונה?
שמים ארגז הפוך,
את קצהו האחד משעינים על מקל,
המקל קשור לחוט ארוך
ומתחת לארגז מפזרים גרעיני דורה.
כשנכנסת יונה ומתחילה לנקר
מושכים בחוט, הארגז נופל בכוח
והיונה תמיד מצליחה לברוח.

 לפרק הקודם   לפרק הבא