ביוגרפיה שירים ספרים הופעות סטנדאפ מקאמות, הומור ועוד מדריך לכתיבת שירים


חותם השואה

בעשרים השנים האחרונות עבדתי כעורך בהוצאה לאור של משרד הביטחון. באתי במגע עם עשרות כותבים אך את החותם החזק ביותר הטביעו עלי אנשים שהגישו להוצאה את ספרי זיכרונותיהם מהשואה. במשך השנים שעסקתי בנושא זה עברו דרכי כשלושים כתבי יד שהפכו לספרים. הזיכרונות של האנשים האלה אינם מרפים ממני. הם הפכו בעיני לשושלת המשפחתית האישית שלי, שעליה איני יודע כלום. אימא שלי, לאחר שנודע לה כי כל משפחתה נספתה בשואה, סגרה וחתמה את העבר ולא דיברה מעולם על משפחתה, ולכן נאלצתי "לאמץ" לעצמי את סיפוריהם של האנשים כותבי הזיכרונות הללו.

כל משפחתה של אימי נספתה בשואה בליטא. במדינה זאת לא שלחו את היהודים למחנות השמדה אלא רצחו אותם ביערות ביריות וקברו אותם בקברי אחים עצומים. הרצח לא בוצע בידי הגרמנים אלא בידיהם של הליטאים. כל משפחתה של אימא שלי, שני הוריה, שמונת אחיה ואחיותיה ושלוש האחיניות שלה נרצחו ביער ליד הכפר הליטאי גירולאי. ביקרתי ביער הזה ואמרתי קדיש ליד קבריהם של סבי וסבתי וכל הדודים והדודות שלא היו לי, הנחים בקבר משותף לצידם של ארבעה עשר אלף יהודים אחרים. לקחתי מגיא ההריגה הזה שקית עם עפר הקורבנות וכשחזרתי ארצה שפכתי את העפר ליד קברה של אימי ביגור.

הביקור בליטא עורר בי מחשבות רבות על הצעד הנועז (והבעייתי) שעשו הורי כאשר עזבו את כל משפחתם ועברו לגור לבד, בלי אף קרוב-משפחה, בארץ ישראל. חשבתי גם איך אימא שלי גידלה את ילדיה בלי להתייעץ אפילו פעם אחת עם אימא שלה, שגידלה תשעה ילדים וילדות. חשבתי גם שאימא שלי, אחרי שעזבה את ליטא לא שמעה את קולם של הוריה ואחיה לעולם, משום שקשר טלפוני לא היה אפשרי. הקשר היחיד היה מכתבים. ואכן, אחרי פטירתה של אימי מצאתי חבילה גדולה של מכתבים (באידיש), וביניהם מכתב מחודש מאי 1941, חודש לפני שכל המשפחה נרצחה.

כאשר אמי עלתה לארץ
כל חודשיים היא קיבלה מכתב
בשמחה פתחה אותו לדעת
מה קורה במשפחתה עכשיו.

על נייר, בדיו ובציפורן,
אחותה סיפרה על שלום כולם
וכמה מילים הוסיפה סבתא
לנכדים שלה בקצה עולם.

כל מילה שקלו אז במאזניים
לא כתבו מילים מיותרות
אנשים פקחו את העיניים
וידעו לקרוא בין השורות.

כשהמלחמה פרצה לפתע
אמא לא פתחה את סגור ליבה
דאגות למדה לשמור בבטן
עד בואו של המכתב הבא.

ומכתב אחרון משם הגיע:
אחותי, קרוב הוא המועד
אם לא תקבלי מכתב ממני
בשורות האלה ניפרד,
אם לא תקבלי מכתב ממני
המכתב הזה יהיה גלעד.

כל מילה שקלו אז במאזניים
לא כתבו מילים מיותרות
אנשים פקחו את העיניים
וידעו לקרוא בין השורות.

 לפרק הקודם   לפרק הבא