ביוגרפיה שירים ספרים הופעות סטנדאפ מקאמות, הומור ועוד מדריך לכתיבת שירים


הלהקות הצבאיות

לאחר שירותי הצבאי חזרתי לקיבוץ, ומכיוון שלא הייתי חקלאי מבוקש, הפכו אותי למורה באולפן לעברית. בין לבין זכיתי לעבוד כמעט בכל הענפים החקלאיים ולא הצטיינתי בכלום. הייתי רפתן, לולן, כוורן, קטפתי פירות, בצרתי ענבים, מסקתי זיתים, העמסתי חבילות חציר, אך כנראה לא הייתי מספיק מוכשר כדי שיפקידו בידי טרקטור, או אפילו זוג פרדות.

בשנת 1963 למדתי באוניברסיטת תל אביב ספרות עברית ופילוסופיה, אך פרשתי אחרי חצי שנה, כאשר היה צריך להיבחן. למרות שלא קיבלתי תואר, מצאתי שם את אשתי הראשונה, המשוררת נורית זרחי, התחתנו והבאנו לעולם שתי בנות מדהימות: רוני ואראלה.

בשנת 1964 כתבתי את שירי הראשון את ואני והרוח. כתבתי אותו בעת נסיעה באוטובוס מחיפה לתל אביב והטמנתי אותו בכיס החולצה. ביום שישי, כאשר נורית לקחה את החולצה לזרוק אותה לכביסה, היא מצאה בכיס את השיר, שיבחה אותו והציעה לי לשלוח אותו להלחנה. המלחין היחיד שידעתי את כתובתו היה נחום הימן שגר בבית אלפא. שלחתי לו את השיר ואחרי שבועות אחדים זכיתי לשמוע את השיר מושמע ברדיו מפי צמד הפרברים. מאז הפכתי לפזמונאי.

בשנתיים הראשונות לקריירה החדשה שלי כתבתי שירים בודדים, כולם עם נחום הימן, ושניים מהם זכו בפרסים בפסטיבלי הזמר (הגביע וריח תפוח אודם שני). בשנת 1966 הוזמנתי להצטרף לצוות הכותבים של להקת הנח"ל וכבר בתוכנית הראשונה בה השתתפתי בוצעו שבעה שירים שלי. השירים הבולטים שבהם: ארבע אחרי הצהריים, ו-הוא לא כל כך חכם.
 

במשך שבע השנים שלאחר מכן עבדתי כמעט עם כל הלהקות הצבאיות, תחת ידם של הבמאי דני ליטאי והמוסיקאי יאיר רוזנבלום. בין השירים הבולטים שכתבתי באותן שנים: שירו של צנחן, ישנן בנות, מלאך מסולם יעקב, הייה לי חבר הייה לי אח, גבעת התחמושת, אני מת, אין כבר דרך חזרה, חסקה, אנשי הדממה, הוא פשוט שיריונר, המלח שלי הוא המלאך שלי ועוד ועוד. בסך הכל כתבתי ללהקות הצבאיות 132 שירים.

בשנות השישים נחשבו הלהקות הצבאיות לצמרת הבידור הישראלי וההתקבלות שלי לצוות הכותבים הייתה מרגשת מאוד. לדעתי, הבחירה של הכותבים נעשתה לפי קריטריון אחד חשוב: האם הכותב מסוגל ליצור חומרים "בימתיים", שניתן להפוך אותם לתמונות מרשימות על הבמה, והאם יש לו הומור.

על ההקפדה הרבה שבה התייחסו המפקדים לחומר העולה על הבמה יעיד סיפור אחד הזכור לי מסוף שנות השישים. אלוף הפיקוד, רחבעם זאבי ז"ל, הגיע לאחת החזרות האחרונות כדי לראות את התכנית של להקת פיקוד המרכז. והנה שמע את שירו של צנחן שכתבנו יאיר רוזנבלום ואנוכי. מיד אחרי ששמע את השיר הוא קרא לנו הצידה והודיע כי השיר כמו שהוא לא יוכל להיכנס לתכנית. המלים "שייפתח עלי שייפתח" נשמעות כמו תחינה שהמצנח ייפתח. לדבריו, מלים כאלה יכולות להכניס לראשו של החייל את הרעיון שמצנח עלול גם לא להיפתח… הוא דרש בתוקף לשנות את השורה הזאת ולאחר דקות אחדות הציע בעצמו את התיקון הדרוש: במקום לשיר "שייפתח" לשיר "כשייפתח" והכ"ף הקטנה הזאת אכן הוכנסה לשיר, השאירה אותו בתכנית ולא פגעה במורל הצנחנים.
 

אגב, השיר הזה זכה להתקפה גם מכיוון אחר. כאשר הגיע התקליט לרדיו, יצאו אנשי האקדמיה ללשון נגד השיר בשצף קצף. עיקר זעמם יצא על השימוש במילה "מיצנח", כאשר הם קבעו במפורש שהמילה הנכונה היא "מצנח" (על משקל מפתח).

אך מכיוון שתיקון המילה בשיר היה דורש כניסה מחדש לאולפן ההקלטות, והוצאות ניכרות, שהצבא לא יכול היה לעמוד בהן, החליט צה"ל לא לסגת! והשיר נשאר כמות שהוא. אפשר לומר שבמאבק בין האקדמיה לבין הצנחנים, ניצחו הצנחנים.

 לפרק הקודם   לפרק הבא