יורם טהרלב

תמונות ילדות

    לחדר הורי יש דלת מרשת
   הדלת הזאת עוצרת 
   רק זבובים ויתושים
   לא מבטים של אנשים.

עם השיר הזה פתחתי את ספרי משק יגור טיוטה וזוהי התמונה הראשונה הזכורה לי מילדותי בקיבוץ יגור. חדר קטן בצריף, שלושה על שלושה מטרים, ללא ברז סמוך, ללא שירותים וללא מינימום של פרטיות. זה היה צריף ארוך שהיו בו שישה או שמונה חדרים, אחד אחרי השני, ובין חדר לחדר הפרידה מחיצה דקה של עץ, אפילו לא מחיצה כפולה. ואתה, לא רק שיכולת לשמוע מה קורה בחדר הסמוך, יכולת לשמוע מה קורה בחדר השלישי והרביעי והחמישי. ואנשים עם שמיעה טובה שמעו גם מה קורה בחדר השמיני.


מהסיבה הזאת, חלק מהאנשים באותה תקופה העדיפו ללכת ולעשות אהבה בגורן. חלק מהילדים שנולדו באותה תקופה נולדו עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני. שאלו: למה? מפני שאמא שלהם ראתה את השמים ואבא שלהם ראה את הקש!

וככה כנראה נולדתי גם אני.

כשהורי החלוצים
רק הכירו זה את זה
בלילות הלכו לגורן
ושם התחיל המעשה.
הם לא התחתנו אף פעם
אצל רבנים
ובדרך נס נולדתי אני!

גרו הם באוהל צר
בלי ארון ובלי שולחן
ומנורת הנפט עמדה לה
על ארגז פירות ישן.
הם לא התחתנו אף פעם
אך הנס חזר:
אחותי נולדה ממש אותו דבר!

מן האוהל הם עברו
אל הצריף המשוכלל
ואמי רקמה מפה
כשקיבלו מנורת חשמל.
הם לא התחתנו אף פעם
אך הקימו קן
שתוכו רצוף באהבה וחן.

והיום אני חושב
על הצמד המוצלח
ושואל כיצד יכולתי
להודות להם על כך.
הם לא התחתנו אף פעם
אז אנוכי, בנם,
התחתנתי פעמיים
במקומם!


  לפרק הבא»